הדף הזה מבקש לשרטט מפת קישורים מתחום הדמיון, היצירה. נתיבי חלום. המפה נכתבה על דרך האינטואיציה ומידי פעם תשתנה כי אין נתיב חלום שהוא סופי. רוב הקישורים רחוקים מלשקף את עומק הדברים שעומדים מאחוריהם במלואם, ואולי כדאי דווקא לשמוח בכך ולצאת למסע האמיתי אל מה שהם מתארים, בעולם שמחוץ לתחום הוירטואלי. החיים, אחרי הכול, רק מתחילים (אם בכלל) במרחב הקיברנטי. סייברספייס כאוסף נקודות מוצא, לא כעוגן או יעד. והממהרים להמריא ידלגו לרשימת הקישורים האלפאביתית.
נקודת מוצא אחת היא עולמו של הבמאי הארמני סרגיי פאראז'אנוב שנולד בטביליסי ב-1924 ונפטר ביירבאן ב-1990. החומרים שמהם עשה פראז'אנוב סרטים הם פיוטיים לא פחות מויזואליים. קשה להגדיר את התוצאה - מסע שעובד על כל החושים, והעלילה היא רק אחד הרכיבים השוליים שלו. צבעים. צלילים. קסמים. מזרח-מערב במובן שבו אין טעם להפריד בין גורמי השמיים וכיווני האוויר (גם התרבותיים). אם אמן נבחן ביכולתו לברוא מיקרו-עולם בעולם, פאראז'אנוב בוודאי היה כזה. ויש גם קשר אישי: השראת סרטו המופלא צבע הרימון שרתה עליי בבחירת השם לספרי זמן הרימון. צבע הרימון מוקדש ליצירתו וחייו של המשורר הארמני בן המאה ה-18 סאייאט נובה. פראז'אנוב הוא אמן רב תחומי שמצייר על הקנבס של הסרט נרטיב ויזולאי אינסופי ברב-גוניותו. כאן ניתן לצפות בסרט צבע הרימון כולו. הסרט נאסר להקרנה בברית המועצות ופראז'אנוב, שהיה גם פעיל זכויות אדם, נשלח לחמש שנות עבודת פרך בגולאג בשל סירובו לאמץ את חוקי הסוציאליזם הריאליסטי. זה לא מנע כמובן מהסרט מלהתקבל כפסגת היצירה הקולנועית בגוש הקומוניסטי, וכאחת הפסגות הקולנועיות בכלל. והנה סרט דוקומנטרי שבו מדבר פארז'אנוב על חייו ויצירתו. ומי שיוותר על הנגישות הבלתי נסבלת של האינטרנט ויטריח את עצמו לאולם קולנוע יתעשר כמובן עוד יותר, אלא שסרטיו מוקרנים לעתים נדירות - כך שיש טעם להשתדל אצל הסינמטקים לטובת הקרנה רטרוספקטיבית של סרטי אמן הבד הטוטאלי פאראז'אנוב.
הסתעפות אפשרית של הדרך מובילה מכאן אל חביבה פדיה. משוררת וחוקרת תרבות יהודית, תורת הסוד ושאלות זהות והגירה. מהגדולים בזמננו כאן ובכלל. ניתן לדמות את המעשה של חביבה פדיה כחציבת נתיבים על גבי מפת אבן. שרטוט מחודש של מעשה התרבות ומעשה האנושיות. זאת לא מפה שנוצרת בקלות על גבי נייר או מחשב, משום שכדי לייצר אותה צריך לחצוב במוסכם, במוכר, במשומש עד כי עמעום. וחביבה פדיה עושה זאת כשהיא מבקשת בשירה המתכתב עם הפיוט המסורתי וגם בדרכי חייה בכלל, "אָנָּא בְּרֹך" אבל לא שוכחת את היפוך האותיות "אָנָּא בְּכׁח". והיא מביאה לעולם כוח במובן המעצים של המילה.
הנתיב המוסיקלי חסר במפת הקישורים ומכאן יוצאת הדרך נחשול גדול של מוסיקה יהודית שהייתה משותקת עידנים, ופורצת היום בעוצמה אל כל מרחבי הישראליות. דוגמאות רבות בפנייתם של רבים מהיוצרים במוסיקה הישראלית שמעיין הפיוט נובע אל תוך שירתם בשנים האחרונות. ובוודאי אתר הזמנה לפיוט שהוא אחד מאתרי האינטרנט הישראליים הטובים לא רק מבחינת התוכן אלא גם מבחינת השימושיות. מאגר עצום של טקסטים, לחנים, ביצועים ומדרשי שיר, ורדיו פיוט. אוצר בלום שמתעשר ומתחדש .
המוסיקה האתנית מוסרת את נשמת העולם באופן שלא מצריך פירוש. אולי זה אחד האופנים הנכונים יותר להבנת/חווית התרבות. מהעולם שאני באה ממנו צמחה אחת המסורות המוסיקליות הבלתי נלאות. מוסיקת הלאדינו שהערש לה בספרד בימי הביניים ולאחר שהיהודים גורשו מצחי האי האיברי ב-1492 היא המשיכה לפרוח ולהתפתח במקומות מושבם החדשים, במיוחד באימפריה העות'מאנית. שם ספגו הרומנסות הספרדיות השפעות מקומיות (תורכיות, יווניות, בולגריות ואחרות) ונוצרו שירי העם המושרים ומבוצעים עד היום בהצלחה רבה. משהו בתמצית של המוסיקה הזאת, מילים ומנגינות, עובד ברמה הפשוטה לחיוב וכאן זוד חיוניותה. יסמין לוי מביאה את מוסיקת הלאדינו בקול שמסומן כאחד החזקים במוסיקת העולם המתהווה. היא משלבת ביצירתה את מסורת אבותיה (כבתו של חוקר ומתעד מוסיקת הלאדינו יצחק לוי) ביצירה חדשה שנובעת ממנה ונוגעת גם בפלמנקו הספרדי, במוסיקה התורכית ובמעיינות אחרים - יהודיים ספרדיים עתיקים וחדשים. והנה מאמר על יסמין לוי שהופיע ב-"לה מונד" הצרפתי, ובו גם התייחסותי לשירתה ולתרבות הלאדינו. עוד תשמעו עליה, אבל העיקר - תשמעו אותה.
חיבור הקולנוע והמוסיקה נעשה להפליא בטרילוגיה של הבמאי הספרדי הגדול קרלוס סאורה
שהקדיש סרט לפלמנקו, סרט לטנגו, והאחרון בטרילוגיה - הסרט פאדו: .
מוסיקת הפאדו היא שירת הגעגוע של פורטוגל. היא ממלאת את הלב בערגה ונחמה מהולה בעצב, כשהיא נתונה בלשון הפורטוגלית המתנגנת בזכות עצמה. המוסיקה הזו אינה צריכה תיאור במילים, למרות שיש בה שירים שמילותיהם אהבה לשירים עצמם. כמו בסרטו של קרלוס שעלילתו היא המוסיקה עצמה, ושירת הפאדו היא הגיבורה הראשית שלו, מובצעת על ידי הטובים שבזמריה בכל הזמנים.
אחד מנתיבי החלום המובהקים של התרבות האנושית היא האמנות האבוריג'ינית. השבטים הילידיים של אוסטרליה דהיום יצרו בשחר התרבות את ציורי החלום העצומים שחוקיותם עלומה ברובה מעיני השבויים בקונספציות מערביות. הציורים האברויגיניים הם תחילת האמנות האנושית. בראשתי הם צויירו על האדמה, לעתים בעבודת צוות. מאוחר מצאו דרך אל הקנבס. לאחר שהכלייה איימה על התרבות הזאת, נעשים עכשיו נסיונות מאוחרים להחיותה (ויש לקוות שלא לשעבדה תוך כדי כך). הן באתר הרשמי המופעל על ידי יוצרי התרבות האבוריג'ינית, הן בשפע מקומות אחרים, השיטוט בין ציורי החלום האבוריג'יניים פותח עולם אינסופי משורטט על פני האדמה ויוצא ממנה עד השמיים. אני לא יודעת להסביר אותם. הציור שלהם מרתק אותי כבר שנים כאפשרות למיפוי נפשיויקומי שעוד לא פענחתי עד תום. זאת כמובם גם קהילה מודחקת/מחוקה - גלות בתוך המולדת שלה. אולי לא צריך אלא לחוות את החוקיות הפנימית שלהם:
רשימת קישורים לפי א'-ב'
הזמנה לפיוט
חביבה פדיה
יסמין לוי
פאדו - קרלוס סאורה
סרגיי פאראז'אנוב
התרבות האבוריג'ינית
