* משה בר-אשר:
כוחה של מיכל הלד רב לה בכתיבת שירה מקורית, יפה וחדשנית.
המוטיבים המפרנסים את שירתה מעידים על עושר עולמה
והשירים עצמם יש בהם קסם וכוח ביטוי עזים.
גם יכולותיה הלשוניות בשירה הן מעוררות השתאות.
* אביגדור שנאן:
במיוחד קנו את לבי השירים בשער הקרוי "שירים מפה-לן-יה ועוד שיר",
שבהם חצובות חוויות מלב רגיש של מפגש עם שואת יהודי העולם
ועם המקומות שבהם התרגשה עליהם. אי אפשר שלא לחוש ברטט
בעת שקוראים יצירה הנותנת ביטוי שירי, טהור וכן לחווית המפגש עם הנורא
שבאסונות. גם השירים שבהם משלבת הכותבת את השפה העברית בצורה כה
קולחת ושוטפת עם קטעי לאדינו – תופעה שאינני מכיר כדוגמתה בהיקף ובהצלחה
שכאלה – מרגשים את קוראיהם, בהביאם עמהם את ניחוח השילוב המקסים בין
תרבויות. קובץ שירים הכולל הן מזה והן מזה – בצד שירים נוספים שגם על
איכותם אין לערער – הוא מגוון במיוחד ומרתק עד מאוד.
* יצחק נבון:
קריאה בקובץ זה מבטיחה הנאה אסטתית ומחשבה מעמיקה.
מבחינת תוכנם, השירים מקיפים עולם ומלואו: דיאלוג פנימי-פיוטי, טבע ונוף הארץ,
קהילות שחרבו בשואה, שירי כלולות, מיסטיקה יהודית, כיסופים לירושלים
ורבים אחרים. הגיון ורגש, חלום ומציאות משמשים כאחת, כמו רבדים לשוניים
מתקופות שונות, החיים בהרמוניה זה לצד זה. היצירה משקפת קול ייחודי ומקורי.
בתוך השירים העבריים שזורה תרבות הלאדינו כחומרים לשוניים וכרובד
פיגורטיבי. שילוב זה יוצר חידוש הן בנוף השירה העברית והן בנוף היצירה
הספרדית-היהודית. אך תרבות הלאדינו אינה עוגן המשמעות היחיד המשמש
בקובץ. השירים שואבים השראה ממקורות יהודיים שאינם מוגבלים לעולם
היהודי-הספרדי ואף מתייחסים לנושאים אנושיים כללים ויוצרים מהם אריג אחד
שבו שזורים גם מחוטי חומרי הנפש של המשוררת.
