היהודים בספרד וקהילותיהם לאחר הגירוש

א. היהודים בספרד מחורבן בית שני ועד הגירוש
את תחילת היישוב היהודי בספרד בשנת 70 לספירה ניתן לזהות עם הגעת היהודים לשם אחר חורבן בית שני. מאז ועד גירושם בשנת רנ"ב (1492) התקיים היישוב היהודי בספרד באופן רצוף 1500 שנה בקירוב.  לאחר השלמת הכיבוש המוסלמי ב-711, התפתח הישוב היהודי בספרד בעידן תור הזהב, מהמאה ה-9 עד המאה ה-13. 

תקופה זו יוצאת דופן בתולדות היהדות כולה מבחינת דו הקיום היצירתי והאורגני בין התרבות היהודית לתרבות הסביבה המוסלמית. גם התרבות היהודית עצמה הגיעה בה להישגים מרשימים ביותר בשדה הקודש והחול, כשהושג מיזוג מוצלח וחסר תקדים והמשך יצירה פוריה בתחומי ההלכה, הפילוסופיה והמיסטיקה, חקר הלשון העברית, שירת הקודש והחול. 

בד בבד התפתחו המדעים, הרפואה והכלכלה ונוצרה תרבות יהודית מקורית, השואבת לא רק ​ממקורותיה הפנימיים אלה גם מן הסביבה הערבית, אשר הכירה ביהודים הכרה מלאה.  
תקופת זוהר בתולדות העם היהודי הגיעה לסיומה באחת בגירוש ספרד – אקט אכזרי שנתפס עד היום במושגים של חורבן וגלות. תוצאות הגירוש מבחינת היהודים: הפסד ברכוש ונזקים בגוף ובנפש. לא רק המגורשים עצמם נפגעים, חיסולה של יהדות ספרד משפיעה על ירידה חומרית ורוחנית של האומה היהודית כולה.

ייחודה של יהדות ספרד בימה"ב טמון בשני כוחות מנוגדים: פריחה תרבותית מקיפה במימדים
חסרי תקדים לעומת גזירות, עלילות, מעשי שמד ופרעות שהובילו למשבר פיזי ורוחני עמוק ששיאו בגירוש.  המגורשים יצאו את חצי היא האיברי בתחושת משבר אמונה וערכים.

הגרוש פגע אנושות בתא המשפחתי, בתדמית הקבוצתית וביכולת הכלכלית של יהודי ספרד שהפכו מחברה מבוססת כלכלית ותרבותית לחברת מהגרים במשבר.  סביר היה לצפות לכך שיושם הקץ על התרבות היהודית המפוארת ששיגשגה בספרד לפני הגירוש.

אולם בניגוד לציפיות לאחר זמן קצר לאחר הגירוש נוצרה התארגנות "יש מאין" הן במובן האישי-משפחתי הן במובן הקהילתי שהובילה לביסוסה של תרבות יהודית ספרדית ענפה,
ודי שנזכיר כדוגמה את התפתחות תורת הסוד היהודית בארץ ישראל לאחר הגירוש כהמשך למסורת הקבלה שנוצרה בספרד, והתפתחויות בתחומים רבים נוספים. 
דמויות מרכזיות רבות, שכל אחת ואחת מהן מייצגת עולם מלא של עשייה ודעת הובילו את יהדות ספרד בתקופה זו.  למשל חסדאי אבן שפרוט, ראש העדה היהודית בקורדובה במאה ה-10 שהיה גם רופא, ממונה על סחר החוץ ויועץ ליחסי חוץ של החליף, משורר ופעיל למען היצירה המקורית בעברית; הרמב"ם, גדול פוסקי ההלכה, פילוסוף, רופא ומנהיג שפעל במאה ה-12.  

קצרה היריעה מלהזכיר את כולם, שהבולטים שבהם היו רבי יהודה הלוי, מגדולי המשוררים העבריים בכל הזמנים, שלמה אבן גבירול, משורר ורמטכ"ל; רבי שמואל הנגיד, אברהם אבן עזרא ואחרים.

תקופת תור הזהב דועכת עם התגברות הכיבוש מחדש (הרקונקיסטה) של ספרד על ידי הנוצרים,
שאורך כ-300 שנים. יהודי ספרד חווים בתקופה זו גזרות והתנכלויות, ובשיאן פרעות קנ"א (1391) שבמהלכן חרבו קהילות יהודיות רבות. ב-1481 התמנתה האינקויזיציה במטרה להפוך את ספרד לנוצרית. פעילותה כוונה בעיקר להעלאתם על המוקד של האנוסים – יהודים שחיו כלפי חוץ כנוצרים והמשיכו לקיים את חוקי ההלכה היהודית בסתר. עם הפיכת ספרד לממלכה נוצרית נחתם צו הגירוש שפורסם ב-31 במארס 1492 ונכנס לתוקף ב-31 ביולי באותה שנה. 


ב-ז' באב, בסמוך לתאריך חורבן שני בתי המקדש, עזבו אחרוני היהודים את ספרד. מפאת קוצר הזמן הם נאלצו למכור את רכושם הפרטי במחיר נמוך ביותר או לנטשו. רכושם הציבורי הוחרם ונמסר להקמת מנזרים וכנסיות. המצבות היהודיות נעקרו ובתי הקברות הפכו לשדות מרעה. 

פסל הרמב"ם בקורדובה

"גלות ירושלים אשר בספרד" (עובדיה א', 20):  היהדות הספרדית – מבוא היסטורי, ספרותי ולשוני וכמה שאלות זהות
                              
בפתח הדברים חשוב להזכיר שבשיח הציבורי הישראלי אוגדו כל הקהילות שמוצאן אינו במערב בהגדרה "מזרחים" ו/או "ספרדים",
במובחן מ"אשכנזים".  הגדרה זו מרחיבה ואינה מדוייקת, שהרי היהודים הספרדים הם מגורשי ספרד וצאצאיהם וברוב המקרים
אין קשר בין היהודים שמוצאם בארצות המזרח לבין היהודים שחיו בימי הביניים בחצי האי האיברי. ​

הרובע היהודי בסביליה

בית הכנסת בטולדו 
שהפך לאחר הגירוש לכנסייה

ספרדית יהודית: לשון, ספרות ותרבות (והערה על ים-תיכונית)

א. הלשון הספרדית היהודית (לאדינו)
הספרדית היהודית היא בעיקרה לשון רומאנית ומשוקעים בה יסודות עבריים וארמיים, ערביים, תורכיים, בלקניים וצרפתיים. הלשון, שהחלה להתגבש בספרד בימי הביניים, זכתה לכינויים רבים ושונים במהלך הדורות, ביניהם המונח לאדינו. שם זה מתייחס במקורו לניב הספרדי היהודי הייחודי ששימש לתרגומי התנ"ך וספרות הקודש לשפה זו החל מבמאה ה-15, והשונה במהותו (בהיותו לשון בבואה של הטקסטים שהוא משמש לתרגומם, וגם מבחינות אחרות) מלשון הדיבור והכתיבה של היהודים הספרדים שאינה קשורה בספרות הקודש לכן הכינוי המדוייק יותר שלה הוא ספרדית יהודית.  חשוב לזכור את הגדרתה כלשון יהודית המשמשת באזור מסוים בצורתה המדוברת, או הכתובה, או שתיהן גם יחד, אך ורק את אוכלוסייתו היהודית של אותו אזור ובמובחן מלשונות הסביבה. אין עוררין על כך שהיא החלה להתגבש בספרד בימי הביניים, אם כי חוקריה אינם קובעים בוודאות האם היהודים דיברו להג ספרדי-יהודי לפני שגורשו מחצי האי האיברי ב-1492. עם השתקעותם של מגורשי ספרד בסביבות לשוניות לא-ספרדיות לאחר הגירוש החלה לשונם היהודית הספרדית להתעצב ולהתפתח לשפה המוכרת כיום.
 
בידינו כמה עדויות לקיומה של ספרדית יהודית מדוברת בספרד בימי הביניים. את העדות הקדומה ביותר ניתן למצוא בשירת האזור שחיברו משוררים עבריים בתקופת תור הזהב בספרד על פי הדגם של סוגת המֻוַשָּׁח הערבית. שירים אלה נכתבו עברית, והבית החותם אותם (המכונה כַ'רְגָ'ה) הופיע לעתים בספרדית באותיות עבריות. ישנה סברה כי השורות הרומאניות החותמות את שירי האזור העבריים הן הד ללהג ספרדי יהודי מדובר שרווח בעת כתיבתם בספרד בימי-הביניים. אם אכן כך הדבר, ניתן לראות בבתי שיר אלה עדות לכך שיהודי ספרד דיברו ספרדית יהודית לפני הגירוש.   עדויות נוספות לקיומו של להג כזה בספרד לפני הגירוש ניתן למצוא בחיבורים ספרותיים ואישיים בודדים, בשאלות ותשובות וכיוצא בהם.
 
נקודת ההתחלה אינה ברורה דייה אפוא. אך אין ספק שהלהג הספרדי-היהודי שמקורו בקהילות היהודיות שפרחו בספרד בימי הביניים הפך במרוצת הדורות לספרדית היהודית – אחת הלשונות היהודיות הנפוצות והרווחות בשימוש מגירוש ספרד ועד ימינו כמעט. מגורשי ספרד וצאצאיהם המשיכו להשתמש בשפה זו בכתב ובעל-פה בקהילות שייסדו באימפריה העות'מאנית ובצפון-אפריקה. הסה"י התפתחה בקהילות הללו תוך קיום מגע ישיר הן עם מסורת העברית הן עם לשונות ותרבויות הסביבה הלא יהודיות. במשך מאות שנים נמסרו בספרדית יהודית מסורות שבעל-פה, נתחברו בה יצירות ספרות ועיתונות והתנהלו בה ענייניהן של קהילות יהודיות גדולות ומשגשגות. 
ב. הקהילות היהודיות הספרדיות לאחר הגירוש
בשלהי המאה ה-15 הייתה האימפריה העות'מאנית במאבק עם המערב. כשנודע על כוונת מלך ספרד לגרש את היהודים הזמין אותם השולטן באופן רשמי לארצו. לזכותם עמדו העובדה שאינם נוצרים וידע טכנולוגי ותרבותי, והם פיתחו את הדיפלומטיה, הרפואה, הדפוס, המחסר, תעשיית האריגים, יצור הנשק ועוד. בתמורה קיבל המיעוט היהודי זכות לקיים חיי קהילה (בתי ספר, בתי דין וכדומה) ולשמר את שפתו ותרבותו העצמאיות. 

​האוריינטציה התרבותית של המגורשים וצאצאיהם התאפיינה מחד גיסא ברצון לשמר את מנהגי ספרד (ספרות, שפה, תרבות חומרית) ומאידך גיסא בהתערות בחברה החדשה והזדהות עם מנהגיה. כך נוצרה תרבות יהודית-ספרדית-עות'מאנית שהוסיפה להתפתח במאות השנים הבאות.  

חיי הקהילות היהודיות הספרדיות באימפריה העות'מאנית ידעו עליות ומורדות במהלך הדורות. המפנה המשמעותי ביותר בתולדותיהן חל במחצית השנייה של המאה ה-19, עם התנוונות האימפריה וההשפעות המערביות על היהודים שחיו בה. 

בית הכנסת ששימש את הקהילה באי רודוס מאות שנים

עם ייסוד הרפובליקה התורכית והמדינות הלאומיות האחרות בבלקן צומצם השימוש בספרדית היהודית לתחומי הבית פנימה והיהודים הקפידו להשתמש בשפות המדינה בפומבי. ב-1928 אתא-תורכ הנהיג מהפיכת תרבות שבמסגרתה נאסר השימוש בכתב הערבי והאורתוגרפיה הלטינית הפכה רשמית בתורכיה. תופעה זו הניעה גם את יהודי המדינה להתרחק משפתם המסורתית.

תופעות נוספות שאיימו על ההגמוניה התרבותית היהודית הספרדית הן תחיית העברית, הופעת הציונות, הקמת מדינת ישראל וגיבוש התרבות הישראלית שבעשרות שנותיה הראשונות לא יכלה להכיל בתוכה תרבויות יהודיות מסורתיות, במיוחד כאלה שמוצאן בארצות המזרח. מכה ניצחת ניחתה על חלקה הגדול של יהדות זו במלחמת העולם השנייה, כאשר רוב יהדות הבלקן (יוון, תרקיה ומקדוניה ומקומות אחרים) הושמד על ידי הגרמנים.

המודעות לשואת היהודים הספרדים עדיין לוקה בחסר ויש לקוות שתיחשף במלוא חומרתה בהקדם האפשרי כאשר הניצולים הספורים מקרב קהילות אלה עדיין חיים ויכולים להעיד על קורותיהם במלחמת העולם השנייה.

מבט אל השכונה היהודית ברובע גאלאטה באיסטנבול - אחד ממרכזי החיים היהודיים בעיר זו עד מחצית המאה ה-20

השפה והתרבות הצרפתית קיבלו מעמד חשוב בקרב יהודי האימפריה ב-1860 עם הקמת רשת החינוך של אליאנס שהביאה ליהודי ארצות המזרח את בשורת הלשון והתרבות הצרפתית, חשפה אותם לתרבות המערב ובמידה רבה דחקה את תרבותם ולשונם המסורתיים לקרן זווית.  אורח החיים היהודי המסורתי הוסיף ונחלש לאחר מהפכת התורכים הצעירים ב-1908 כשהפכו מיעוטי האימפריה לבעלי זכויות וחובות בפני החוק, לרבות חובת שירות צבאי.  יהודים רבים מהם היגרו לארצות שונות, ואימצו את תרבותן ולשונן.
 ג. השירה החדשה והמתחדשת
נציגים בולטים של היצירה החדשה הם המשוררים ילידי סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, יצחק בן-רובי, משה דוד גאון, משה העליון, יהודה פרחיה, שלמה ראובן ושלמה שלם – כולם ילידי סלוניקי, למעט גאון שנולד בטראבניק שבבוסניה.  פעילותם בולטת החל משנות ה-30 ואילך בעיקר בירושלים ובישראל, ובמקרה של משה העליון החלה מאוחר יותר ונמשכת עד ראשית המאה ה-21.  לצדם ראוי לציין את אסתר מורגז-אלגרנטי, ילידת איזמיר אשר שירתה משמעותית וחלוצית גם ככתיבה נשית בלאדינו.  כאמור, השירה החדשה החלה את דרכה בין היתר מעל דפי העיתונות בלאדינו, ומנוכחותה שם עד היום ניתן להתרשם בקריאה בכתב העת אקי ירושלים

השירה בתקופה זו מעוצבת במבנה וחריזה, ומבחינת תוכנה היא מתמקדת בנושאים יהודיים ספרדיים מובהקים, ובמיוחד באירועים מחיי הקהילות הספרדיות, בצד שירים ליריים והגותיים.  שבר עמוק שלכאורה עשוי היה לשים קץ לשירה בספרדית יהודית, או לפחות לענף מרכזי שלה הוא השואה והשמדתן המוחלטת כמעט של קהילות יוון ומדינות יוגולסביה לשעבר.  והנה, מתוך השבר עולה דווקא יצירה שירית שמפציעה כאוד מוצל מאש ומבקשת לבטל את השתקת קולם של היהודים הספרדים שהושמדו. 

ההקשר של שירת השואה מוביל מאוחר יותר במאה ה-20 להתפתחות נוספת בתחום השירה,  כאשר המשוררים הישראליים מרגלית מתתיהו ואבנר פרץ מפרסמים יצירות דו-לשוניות בספרדית יהודית ובעברית שמתמקדים בשואת יהדות יוון וממנה הם עוברים לכתוב גם שירת לאדינו שאינה עוסקת בשואה.  בהמשך לגל זה מופיעים משוררים עבריים נוספים כמו מיכל הלד שמשלבת את הספרדית היהודית בכתיבתה העברית ובשירה דו-לשונית, ומשוררים עבריים שהספרדית היהודית חודרת ליצירתם כרכיבים בודדים שיש לקוות שיתרבו בעתיד כמו חוה פנחס-כהן, שמואל רפאל ומואיז בן-הראש, המייצג את המגע בין העברית לבין החכיתיה.  

את כתיבתם ניתן לתאר כשירה ספרדית יהודית מתחדשת, הן בשל חידוש היצירה הן בשל הנטייה ברוב המקרים להשתחרר מהמבנים המסורתיים שאפיינו את הדורות הקודמים.  גם מצד התוכן ניכרת כאן התחדשות כאשר המשוררים אינם נוטשים את העיסוק בנושאים יהודיים ספרדיים, אך פונים לצדה גם לכתיבה לירית שאינה מחויבת רק לתרבות הלאדינו.

בעולם חשוב להזכיר בתקופת התחדשות השירה את יצירתה של המשוררת קלאריס ניקואידסקי שעוברת מכתיבה בצרפתית ליצירה בספרדית היהודית של משפחתה שמקורה בקהילה היהודית הספרדית בבוסניה, ושירתה בניב ייחודי זה של הלאדינו עשירה ומרתקת.  תופעה מעניינת נוספת היא הופעתה של הספרדית היהודית בשדה השירה במרחב הלטינו-אמריקאי.  במהלך זה החל המשורר הארגנטינאי חואן חלמן, שלמרות מוצאו האשכנזי בחר, בהשפעת קלאריס ניקודאידסקי, לפרסם שירה בלשון שהוא מכנה אותה ספרדית יהודית והמזכירה את הדיאלקט של בוסניה בכתיבה ובהגייתה.  לאחרונה ראה אור ספרה של המשוררת המכסיקאית שמוצא משפחתה מבולגריה מרים מוסקונה, שעברה לכתוב בספרדית יהודית לאחר שנים רבות של פעילות ספרותית בספרדית.  

דוגמה מעניינת נוספת היא פעילותה של המשוררת הצ'יליאנית-אמריקאית מרג'ורי אגוסין שאינה כותבת בלאדינו, אך ספר שיריה האחרון בספרדית שעומד לראות אור בקרוב עוסק כולו במסע אל המחוזות היהודיים הספרדיים סביב הים התיכון ומשקף מהלך מורכב של עיצוב זהות יהודית נשית בזיקה להוויה, שהספרדית היהודית שמהדהדת מתחת לפני השטח של הספרדית משקפת אותו. 
ההווה (והעתיד?)
בנדיקט אנדרסון הגדיר את האומה כ'קהילייה מדומיינת' (imagined community) - מושג ההולם במיוחד את ההוויה היהודית הספרדית בראשית האלף השלישי, כאשר קהילות יהודיות ספרדיות הומוגניות כבר אינן בנמצא כמעט, והלשון הספרדית היהודית אינה משמשת עוד במישור החברתי הרחב כשפה שעניינים קהילתיים ותרבותיים מתנהלים בה.  עם זאת, במצב שבו אפשר היה לצפות לגוויעתה, מתרחש תהליך בלתי צפוי: השפה הספרדית היהודית מקבלת על עצמה תפקיד חדש שנובע מן העובדה, כשהיא משמשת עבור כותביה וקוראיה כלי ביטוי לערך אישי-נפשי חיוני, אשר הגדרתי אותו במחקרי כ'אתניות אישית'.  
 
בנוסף, פעילות תרבותית, מוסיקלית, ציבורית ואקדמית מתפתחת סביב התרבות היהודית הספרדית בארץ ובעולם, והשימוש המקוון בשפה הספרדית היהודית באינטרנט הוא אולי המשמעותי ביותר כיום.  את הפעילות הזאת, למשל בלאדינוקומוניטה, הגדרתי כ'מולדת דיגטלית' שמחליפה את מקום המולדת הפיזית של היהודים הספרדים.  

ימים יגידו אם היא מסמנת את פרפורי גסיסתה של הספרדית היהודית, כפי שחוקרים מסוימים מבקשים לטעון, או דווקא תחייה של הוויה יהודית ספרדית מסוג חדש.  היות וקצרה היריעה מלהציג כאן את כל היבטיה, ועיקר הדיון הזה הוא בלשון ובספרות, בחרתי להדגים את התופעה באמצעות כמה דוגמאות לעשייה ספרותית המגשרת בין התרבות היהודית הספרדית והספרות העברית, שמעידה על אפשרות לשימור מורשתה של הספרדית היהודית ולהתפתחותה היצירתית בכיוון בלתי צפוי במגעה עם התרבות העברית הישראלית.

נתיב נוסף על זה שהוזכר לעיל בתחום השירה מתרחש מבחינת תנועה זו בפרוזה העברית, כאשר סופרים מרכזיים בוחרים לשלב ביצירותיהם שיח ספרדי יהודי.  דוגמה מרתקת מהתקופה האחרונה היא ספרה של לאה איני ורד הלבנון (כאן הפרק הראשון), שלאורכו מובאים בהרחבה דברי אביה של המחברת/המספרת, ניצול השואה מסלוניקי, בספרדית יהודית "שבורה" כחלק מהנרטיב העברי.

נתיב נוסף שעדיין לא זכה לבחינה המעמיקה שהוא ראוי לה הוא התרגום בן זמננו מהספרות העברית לספרדית יהודית, כפי שמרבה לעשות בשנים האחרונות השחקן והיוצר ויטלי פררה, בשפת אמו הספרדית היהודית, שאליה הוא מתרגם מיצירות חיים נחמן ביאליק, יהודה עמיחי, חנוך לוין, רחל חלפי ויוצרים מרכזיים נוספים.  בכך הוא מחדש ומעדכן מסורת תרגום שרווחה בקרב היהודים הספרדים בדורות שקדמו לו ומוסיף עליהם את המגע עם היצירה העברית החדשה.

 הנה דוגמה לשיר דו-לשוני ולשיר נוסף שתורגם לספרדית יהודית על ידי ויטלי חיים פררה.
​לָלֶכֶת רוֹצָה אֲנִי אִמָּא

אִמָּא אֲנִי רוֹצָה לָלֶכֶת לְסֶלָנִיק
לָשִׁיר עִם הַזְּקֵנוֹת רוֹמַאנְסוֹת
אֲבוּדוֹת 

וּלְמוֹנַאסְטִיר רוֹצָה לָלֶכֶת
לִצְחֹק עִם הַתִּינוֹקוֹת 
בְּלָשׁוֹן מְתוּקָה

אֲנִי רוֹצָה לָלֶכֶת לְאִיזְמִיר
לִקְרֹא מֵעַם לוֹעֵז
עִם הַחַזָּנִים 

לָלֶכֶת מְבַקֶּשֶׁת אֲנִי לְקַאסְטוֹרִיָּה וְלִבְּרוּסָה   
לְאִיסְטָנְבּוּל  וּלְאֵידִירְנֵי
רוֹצָה לָלֶכֶת לְטֵיטוּאָן וּלְטַאנְגִ'יר
וּלְכָל הֶעָרִים הַמֵּתוֹת 
שֶׁל הַסְּפָרַדִּים

בִּירוּשָׁלַיִם אֲנִי וְלִירוּשָׁלַיִם 
מִשְׁתּוֹקֶקֶת אֲנִי לָלֶכֶת

כָּאן הֵיכָן שֶׁנּוֹלַדְתִּי לִפְנֵי דּוֹרוֹת
בָּרְחוֹבוֹת הַזְּקֵנוֹת לֹא
שָׁרוֹת רוֹמַאנְסוֹת
הַתִּינוֹקוֹת לֹא צוֹחֲקִים בְּלָשׁוֹן
מְתוּקָה

הַחַזָּנִים 
אִלְּמִים

הוֹלֶכֶת אֲנִי אֶל הֶעָרִים הַחַיּוֹת
בְּלִבִּי אִמָּא
לְחַפֵּשׂ שָׁם
אֶת אֲדוֹן הָעוֹלָמִים
Irme kero madre

Madre kero ir a Selanik
a kantar kon sus viejas romansas
pedridas

i a Monastir kero ir
a riyir kon las kriaturas
en lingua dulse

kero ir a Izmir
a meldar Meam Loez
kon los hazanim

irme kero madre a Kastoria  i a Brusa 
a 'Stambol i a Edirne
kero ir a Tetuan i a Tandjir
i a todas las sivdades muertas
de los sefaradis


esto en Yerushalayim i a Yerushalayim 
kero muncho ir

aki onde nasi antes jenerasiones
en las kayes las viejas no
kantan romansas
las kriaturas no riyen en lingua
dulse

los hazanim 
Son mudos

vengo a las sivdades ke biven 
en mi korason madre
a bushkar ayi
el Sinyor del mundo
תּוֹפְרֵי בְּגָדִים 
 
הַחַיָּטִים הָאַשְׁכְּנַזִּים מְצַחֲקִים בִּשְׁמֵי מָרוֹם
בְּכָל פַּעַם שֶׁהַלְּבָנָה נוֹלֶדֶת מֵעַל אִיסְטַנְבּוּל
וְאַחֲרוֹנֵי יְהוּדֶיהָ בַּמִּילֶנְיוּם הֶחָדָשׁ מְמַהֲרִים
לָגַעַת בְּזָּהָב וּלְבַקֵּשׁ מִשְׁאֶלֶת
לֵב
 
צְחוֹק מַר שֶׁל תּוֹפְרֵי בְּגָדִים קְשֵׁי יוֹם
שֶׁרַגְלָם הֻדְּרָה מִבֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁל הַגְּבִירִים
עַד שֶׁצֵּרְפוּ פְּרוּטָה לִפְרוּטָה לִבְנוֹת שְׁנַיְידֶרְטֶמְפֶּל
מִקְדָּשׁ
מְעַט
 
הַחַיָּטִים הָאַשְׁכְּנַזִּים הַדְּחוּקִים
שֶׁעָבְרוּ מִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה לִישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה
עוֹשִׂים אַשְׁכָּבָה לִשְׁאֵרִית הַקְּהִלָּה הָאִיסְטַנְבּוּלִית
הַמְפוֹאֶרֶת אַשְׁכְּנַזִּית וּסְפָרַדִּית
בְּחַיֶּיהָ
 
נִשְׁמוֹתֵיהֶם סוֹבְבוֹת מִנְיָנִים מִנְיָנִים
בְּתוֹךְ הַתְּמוּנוֹת בַּתַעֲרוּכָה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת מֵהֵיכַל הַקֹּדֶשׁ
הַנִּצָּב רֵיק וּמְצֻחְצָח בְּמֶרְכַּז
הַתַּרְבּוּת
 
אֵין אֵלֶּה קָרִיקָטוּרוֹת בֵּינְלְאֻמִּיוֹת אֶלָּא
תּוֹפְרֵי בְּגָדִים
הַמַּתִּירִין עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל
לְהִתְפַּלֵּל עִם העֲבַרְיָנִים
אַף שֶׁגַּם עֲבַרְיָנִים יְהוּדִים
כְּבָר אֵינָם בָּאֶלֶףְ הַשְּׁלִישִׁי
בַּקוּלָה שֶׁל אִיסְטַנְבּוּל
Kuzenderos de vestidos
 
Los shastres Eshkenazis sonriyen en altos sielos
kada ves ke la luna nase sovre Estambol
i sus ultimos djudios en el muevo milenio korren
a tokar oro i demandar demanda
kordiala
 
Riza amarga de duro-lavorantes ke kuzen vestidos
ke sus piezes fueron arondjados del kal de los yivirin
asta ke adjustaron grosh a grosh a fraguar Schneidertempel
templo poko
modesto
 
Los estrechos shastres Eshkenazis
ke pasaron del meldariko d'abasho al meldariko d'ariva
echan eshkava al resto de la komunidad Estamboliana
Eshkenazita komo Sefaradita
siendo eya en vida
 
Sus neshamas arodean minyanin minyanin
entre los tablos ke en la ekspozisyon dizde'l hal-akodes
k'esta parado vaziyo ma briozo en el sentro
kultural
 
No son estos karikaturas internasionalas si-no-ke
tofere-begadim kuzenderos de vestidos
ke permeten al-daat-amakom ve al-daat-akaal
                 kon nombre del Dio i kon nombre del publiko                     
de orar kon kriminales
a-un-ke ya no egzisten mas kriminales djudios
en el treser milenio
en la kula d'Estambol

(Trezladado al Judeo-espanyol por Vitali Haim Ferera)
ב. הספרות בספרדית יהודית
למעט העדויות המעטות על קיומו של ניב יהודי בספרד לפני הגירוש לא ידוע על יצירות ספרות משמעותיות שנכתבו בספרדית יהודית באותו זמן ומקום. לאחר הגירוש התפתחה ספרות רבנית ענפה החל מהמאה ה-16. במאה ה-17 שבתאי צבי ותלמידיו הפכו את הלאדינו לשפת הקודש והליטורגיקה שלהם במטרה להשפיע על המוני העם וגם למצוא תחליף לעברית – לשון הקודש היהודית המסורתית. למרות הדעיכה במצבן של הקהילות היהודיות באימפריה בתקופה זו המשיכו להיכתב בה יצירות ספרות, למשל היצירה הקופלאס די יוסף הצדיק מאת אברהם טולידו.  
 
המאה ה-18 היא תקופת תור זהב של היצירה בלאדינו ובספרדית-יהודית לאחר הגירוש. ספרות רבנית מפוארת נכתבה בספרדית יהודית ובלאדינו בתקופה זו. אברהם אסא מתרגם לראשונה את התנ"ך כולו ללאדינו והמעם לועז – אנתולוגיה פרשנית רחבת היקף הנחשבת ליצירה החשובה ביותר בשפה הספרדית היהודית – מופיע על בימת היצירה בלאדינו. 
 
את מעם לועז לבראשית מפרסם יעקב כולי בקושטא בשנת ת"ץ (1730) ובמפעלו ממשיכים מחברים נוספים עד השלמת הסדרה העוסקת בכל ספרי המקרא. שירה מקורית נכתבת לכבוד חגים וטקסים דתיים, אך עדיין לא רואה אור בדפוס ספרות חילונית. 
 
 במאה ה-19 חלה מהפכת תרבות. ההיחשפות למערב, החלשות התפיסה הדתית וירידת כוחה של האימפריה העות'מאנית הובילו הופעת העיתונות והז'אנרים החילוניים על בימת היצירה בספרדית-יהודית. 
 
ספרות עממית ענפה ותרבות חומרית מפותחת בכל התקופות מאז הגירוש נוצרה תרבות חומרית מפותחת (בישול, מנהגי ריפוי עממיים, לבוש) מסורת מוסיקלית עשירה, ספרות ושירה עממית ענפה (רומנסות, קופלאס, שירי-עם, סיפורי-עם, פתגמים, בדיחות, קמעות וכדומה).
הערות לשיר:
*  הקולה היא השכונה ברובע גאלאטה שרבים מיהודי איסטנבול התגוררו בה עד מחצית המאה העשרים.
* Schneidertempel Sanat Merkezi - הבניין שהוסב למרכז תרבות ואמנות ב-1998, נחנך ב-8 בספטמבר 1894 על-ידי איגוד החייטים האשכנזים של איסטנבול, שנתנו לו את השם "תופרי בגדים". חנוכת מרכז האמנות שניידרטמפל צויינה במאי 1999 בתערוכת הקריקטורות הבינלאומית "אמונות לקראת מילניום חדש".  מאז נערכו במקום פעילויות תרבות רבות באופן קבוע. )מתוך קטלוג יום התרבות היהודית האירופי, איסטנבול 2/9/2007)
 
  * Schneidertempel Sanat Merkezi - La fragua ke s'abolto a sentro de kultura i arte, s'estreno, en la data del 8 Septembre  1894 por los shastres eshkenazis de Estambol, nombrandola ''Tofere-begadim". La aviertura del sentro de arte Schneidertempel tuvo lugar en el mes de Mayo 1999 kon la ekspozision internasionala de karikaturas "Kreyensas frente el milenio muevo". Dizde este tiempo se organizaron en el sentro munchas ekspozisiones permanentemente.   (Del katalogo: Dia de la kultura Djudia Europeana, Estambol 2007).
ספרדיוּת וים תיכוניות   
כחלופה לצורך לבחור במזרח או במערב, שאף אחד מהם אינו מהווה מסגרת התייחסות שלמה לתרבות היהודית הספרדית, עומדת האופציה הים-תיכונית. מבחינה גיאוגרפית אין ספק שזו הטריטוריה שהתרבות נוצרה, פרחה וממשיכה להתקיים בה.  

מעבר לכך אחד המאפיינים הייחודיים למרחב הים-תיכוני הוא היותו אזור שמאפשר ניידות תרבותית בין מזרח למערב, וככזה הוא הופך קרקע פורייה במיוחד להווצרותה ולשגשוגה של התרבות היהודית הספרדית, שהגדרתה כים-תיכונית משחררת אותה מהצורך להתאים את עצמה למזרח או למערב ומאפשרת לה לאמץ לעצמה מאפיינים מגוונים משני הקצוות. 
 
היתוך המזרח והמערב מתקיים בכל מישוריה של התרבות הים-תיכונית היהודית הספרדית. להלן כמה מהיקרויותיה של התופעה.ראיית התרבות היהודית הספרדית כים-תיכונית מנתקת

אותה מגבולות המיקום הפיזי המזרחי או המערבי, המומרים בגיאוגרפיה תרבותית דמיונית – זו המתממשת בגוונים ובצורות שונות בנקודות שונות לאורך קו החוף של הים התיכון. בשלב זה בדיון יש מקום להרחיב את פריזמת ההתבוננות בתופעה הפרדיגמטית היהודית הספרדית ולבחון את הרלוונטיות שלה לתרבות הישראלית. 
 
חשוב להבהיר כי התפיסה הים-תיכונית שאני משתשמת בה כאן אינה נובעת רק ממאפייניה הים-תיכוניים של התרבות שלפנינו אלא, ובעיקר, מתפיסת הים תיכוניות כתרבות דינמית, המאפשרת ניידות בין מוטיבים תרבותיים ומעבר ממצב זהותי אחד לאחר בתוך ההקשר הרחב של תרבות משותפת. 

במאמר המוקדש לנושא זה אני מנסה להסביר מדוע הגדרתה זו הופכת אותה לרלוונטית לתרבות הישראלית הכללית, גם זו שנושאיה לא חיו מאז ומעולם לחוף הים התיכון אלא הגיעו לכאן ממקומות אחרים.

נוף הנשקף מרודוס -
אי שהרובע היהודי הספרדי שלו
נשק לים התיכון מגירוש ספרד
ועד גירוש אושוויץ

אחת המהדורות הראשונות
של מעם לועז ליעקב כולי

סיכום מוזיקלי
​אין מתאים מהשדה המוסיקלי להדגמת שילובי המזרח והמערב המתרחשים בתרבות הספרדית היהודית הים תיכונית.   
גם בין שירי העם שנוצרו על ידי היהודים הספרדים לאחר הגירוש ובעת החדשה יש הנוטים אל הסגנון המערבי.   אברהם פררה מדגים נטייה זו בשיר "אדייו קירידה" שיש המזהים בו רמז למוסיקה של ורדי:
שילוב מרתק בין מזרח ומערב מתרחש בתרבות היהודית הספרדית שמתפתחת לחופי הים התיכון כאשרהרומנסה הספרדית מתכסה במעטה מוסיקלי המאפיין את האימפריה העות'מאנית.   כך שר החזן יצחק אלגזי את הרומנסה "איי מאנסיב'ו":
המסע החל בספרד של ימי הביניים, משם שאלו היהודים הספרדים רומנסות בעלות נופך מערבי שהם ממשיכים לבצע עד היום. דוגמה לכך היא הרומנסה "ג'ירינלדו" בביצועה של אתי בן-זקן:
דוגמאות רבות נוספות, שנאספו מפי מסרנים מכל הקהילות היהודיות הספרדיות,
ניתן למצוא באוצר השירים של "ספרד" - מאגר מקוון עשיר בתכנים ובאפשרויות חיפוש.   
אִירְמֵי קֵירוֹ מַאדְרֵי

מַאדְרֵי קֵירוֹ אִיר אַה סֵילָאנִיק
אַה קַאנְטַאר קוֹן לַאס בְ'יֵיזַ'אס רוֹמַאנְסַאס 
פֵּידְרִידַאס

אִי אַה מוֹנַאסְטִיר קֵירוֹ אִיר
אַה רִיאִירְמֵי קוֹן לַאס קְרִיאַטוּרַאס
אֵין לִינְגוּאַה דוּלְסֵי

קֵירוֹ אִיר אַה אִיזְמִיר
אַה מֵילְדַאר מֵעַם לוֹעֵז
קוֹן לוֹס חַזָּנִים

אִירְמֵי קֵירוֹ אַה קַאסְטוֹרְיַה אִי אַה בְּרוּסַה 
אַה 'סְטַאמְבּוֹל אִי אַה אֵידִירְנֵי
קֵירוֹ אִיר אַה טֵיטוּאַן אִי אַה טַאנְגִ'יר
אִי אַה טוֹדַאס לַאס סִיבְ'דַאדֵיס מוּאֵירְטַאס 
דֵי לוֹס סֵיפַ'ארְדִיס

אֵיסְטוֹ אֵין יְרוּשָׁלַיִם אִי אָה יְרוּשָׁלַיִם 
קֵירוֹ מוּנְצ'וֹ אִיר

אַקִי אוֹנְדִי נַאסִי אַנְטֵיס זֵ'ינֵירָאסְייוֹנֵיס
אֵין לַאס קַאיֵיס לַאס בְ'יֵיזַ'אס נוֹ
קַאנְטַאן רוֹמַאנְסַאס
לַאס קְרִיאַטוּרַאס נוֹ סֵי רִיאֵין אִין לִינְגוּאַה 
דוּלְסֵי

לוֹס חַזָּנִים
סוֹן מוּדוֹס  

בֵ'ינְגוֹ אַה לַאס סִיבְ'דַאדֵיס קֵי בִּיבֵ'ין 
אֵין מִי קוֹרַאסוֹן מאַדְרֵי
אַה בּוּשְׁקַאר אַאִי 
אֵיל סִינְייוֹר דֵיל מוּנְדוֹ
ספרדית יהודית (לאדינו)