כַּנָּרִית הָיִיתִי צְרִיכָה לְהִוָּלֵד וְלֹא
נוֹלַדְתִּי
אִילוּ הָיִיתִי נוֹלֶדֶת הָיִיתִי
עָפָה הָיִיתִי שָׁרָה אוֹ
שֶׁהָיִיתִי
כְּלוּאָה לֹא יְכוֹלָה
לָשִׁיר
לֹא יְכוֹלָה
לָעוּף
כַּנָּרִית
לֹא נוֹלַדְתִּי
לִבִּי כָּלוּא נִשְׁמָתִי מְשׁוֹרֶרֶת
לִבִּי מְשׁוֹרֵר נִשְׁמָתִי
כְּלוּאָה
כַּנָּרִית הָיִיתִי צְרִיכָה לְהִוָּלֵד
וְלֹא

(מתוך הספר. עיצוב וציור עטיפה ע"י המחברת)


 
הספר מרחפת על פני המים ראה אור בשנת תשס"ט (2009) בעריכתה של חביבה פדיה.


דברי המשתתפים בערב לכבוד הספר במכון ון-ליר, 19/11/09
(על פי סדר הופעתם):
עליזה ג'יניאו-מיוחס
מאיר בוזגלו
אמנון רז-קרקוצקין
חביבה פדיה (מתוך "מסכת", חוברת י', תשע"א)

עוד על הספר
אלמוג בהר, תרבות וספרות, הארץ
רמי סערי קורא במרחפת על פני המים
המשורר וחוקר הספרות הברזילאי מואסיר אמנסיו (בפורטוגלית)
                                                
חביבה פדיה:
ספרה של מיכל הלד הוא כרוח המרחפת מתוך המים העמוקים של הזיכרון.בשירים עדינים, מהוססים לעתים, כואבים ואמיצים לעתים, היא חושפת את שורשי האוויר של קיומה. שיר העם והפיוט מעמיקים את המודחק השב ומחפש לו נקודת עגינה. שירתה נעה וזורמת בשני הערוצים המקבילים של העברית והלאדינו. התנועה הבו-זמנית בשתי השפות, הופכת למסע של גילוי עצמי, קילוף החיצוניות ומגע חשוף עם ההוויה הפנימית. לפרקים נוסף למסע השירי הזה המסע במחוזות ממשיים המכילים את ההעדר ואת נקודות מסעו של האבוד: מאיי יוון, אל פולין אל מחנות הריכוז. התנועה המורכבת בין מחוזות שאבדו, המתארעת בתוך מחוזות שפה שהושתקה אך כול כולה זועק חיים וגעגוע, פורצת אל תוך העברית בשירה חזקה, בשלה ומגובשת.   

משה בר-אשר:
כוחה של מיכל הלד רב לה בכתיבת שירה מקורית, יפה וחדשנית.  המוטיבים המפרנסים את שירתה מעידים על עושר עולמה  והשירים עצמם יש בהם קסם וכוח ביטוי עזים. גם יכולותיה הלשוניות בשירה הן מעוררות השתאות.
                                                                                                          
אביגדור שנאן:
 במיוחד קנו את לבי השירים בשער הקרוי "שירים מפה-לן-יה ועוד שיר", שבהם חצובות חוויות מלב רגיש של מפגש עם שואת יהודי העולם ועם המקומות שבהם התרגשה עליהם. אי אפשר שלא לחוש ברטט בעת שקוראים יצירה הנותנת ביטוי שירי, טהור וכן לחווית המפגש עם הנורא שבאסונות. גם השירים שבהם משלבת הכותבת את השפה העברית בצורה  כה קולחת ושוטפת עם קטעי לאדינו – תופעה שאינני מכיר כדוגמתה בהיקף ובהצלחה שכאלה – מרגשים את קוראיהם, בהביאם עמהם את ניחוח השילוב המקסים בין תרבויות. קובץ שירים  הכולל הן מזה הן מזה – בצד שירים נוספים  שגם על איכותם אין לערער – הוא מגוון במיוחד ומרתק עד מאוד.
 
יצחק נבון:
קריאה בקובץ זה מבטיחה הנאה אסטתית ומחשבה מעמיקה. מבחינת תוכנם, השירים מקיפים עולם ומלואו: דיאלוג פנימי-פיוטי, טבע ונוף הארץ, קהילות שחרבו בשואה, שירי כלולות, מיסטיקה יהודית, כיסופים לירושלים ורבים אחרים. הגיון ורגש, חלום ומציאות משמשים כאחת, כמו רבדים לשוניים מתקופות שונות, החיים בהרמוניה זה לצד זה. היצירה משקפת קול ייחודי ומקורי. בתוך השירים העבריים שזורה תרבות הלאדינו כחומרים לשוניים וכרובד פיגורטיבי.  שילוב זה יוצר חידוש הן בנוף השירה העברית והן בנוף היצירה   הספרדית-היהודית. אך תרבות הלאדינו אינה עוגן המשמעות היחיד המשמש בקובץ.  השירים שואבים השראה ממקורות יהודיים שאינם מוגבלים לעולם היהודי-הספרדי ואף מתייחסים לנושאים אנושיים כללים ויוצרים מהם אריג אחד שבו שזורים  גם מחוטי חומרי הנפש של המשוררת.